חלק יג בבית אביה

בבית אביה 349 הכנסת המחניקים היו להם שדות ויערות . אבל ברקיע כמו שהוא נראה בעיני קהילה של מאמינים יש יופי רב יותר מבשמים הכחולים ביותר שפייטני יפי הטבע שרים עליהם . אין הם מאמינים, אלא משוררים . ולא אל אלוהים הם מדברים, אלא אל דמות עילאית . והוא אינו בוראם, אלא פרי יצירתם הפיוטית' . כמה מן השירים הוקדשו לדוקטור רַכַאֶלס, ובאלה נרמזה פה ושם אהבתו של טבקין לבתו של הרופא . הנה כמה מהם בלשון פרוזאית : ‘כה אמר קוהלת בן דויד : ‘כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא' . אה ! הנהרות זורמים וזורמים, ובכל זאת הם מלאים כתמיד . ושפתיי מדברות ומדברות, ואף על פי כן לבי מלא כתמיד' . ‘הביטו וראו ! הפלג ממלמל וממלמל, אבל לא אדע על מה . לבי עורג ועורג, אבל לא אדע אל מה . אהבתי את אוושת הפלג . אהבתי את נקיפות לבי הבודד' . בשיר אחר, שגם הוא הוקדש לדוקטור רכאלס ונקרא ‘לילה', באים לידי ביטוי רגשות דומים, גם אם אין בהם אזכור לכיסופיו של המשורר : ‘הס ! הלילה מדבר . כל נצנוץ כוכב הוא מילה מן העולם הבא . זוהי לשונם של בני אדם שהיו כאן בשכבר הימים ואינם עוד . אלף דורות של נשמות נפטרים מדברות אלינו במילות נצנוצי ...  אל הספר