נישואים 273 היא הכירה אותי, אבל אינה רוצה לפנות אלי, אמרתי בלבי . דומה שקנאתו של אביה לא נעלמה ממנה . זה היה רגע מכאיב . עד מהרה הוארו פניה הרעננות הצעירות והיא גחנה אל שתיים מחברותיה ולחשה להן משהו, וגם השתיים האלה הציצו בי . וכעבור רגעים אחדים של התלחשויות שכאלה סבה לוסי לאחור בהעזה וניגשה אליי . ‘סלח לי, אתה לא מר לווינסקי ? ' שאלה בביישנות מתוקה, ילדותית . ‘בטח שכן, לוסי ! לוסי היקרה, מה שלומך ? ממש גברת צעירה ! ' ‘תהיתי', המשיכה לוסי בלי לענות על שאלתי . ‘בהתחלה לא הייתי בטוחה . נראית מוכר, אבל לא הצלחתי לזהות את פניך . אבל אז, פתאום, אתה יודע, אמרתי לעצמי, הלא זה מר לווינסקי . אוי, אני כל כך שמחה לראות אותך' . היא היתה סמוקה כולה וקורנת מהפתעת הפגישה, מודעת היטב לעיניהן של חברותיה הצופות בה, ולעוד משהו שאמר כביכול, ‘אני לוסי, אבל לא הילדה הקטנה שהיית משחק אִתה . אני אישה צעירה עכשיו' . ‘ואני תהיתי מי זאת הגברת הצעירה הגבוהה והמקסימה הזאת', אמרתי . ‘אלוהים ! כמה גדלת, לוסי ! ' ‘כן, אני כבר גבוהה יותר מאבא ואימא', השיבה . ‘משניהם יחד ? ' ‘לא, לא עד כדי כך', היא צחקקה . תופעה מוכרת ...
אל הספר