חלק י בדרכים

בדרכים 241 קשרתי קשרים חדשים והשגתי הזמנות מכל מיני מקורות . עסקיי פרחו ושגשגו למרות אדישותי . העבודה היתה רבה והתכונה גדולה עד כדי כך שהתקשיתי לנהל את הכול בעצמי . בייחוד גבר מיום ליום הצורך במנהל חשבונות, אבל לא היתה בי היזמה להשיג לי עובד מתאים . בזמן שהוגעתי את מוחי, ריחפתי הנה והנה בבית המלאכה, נפגשתי עם בני אדם, חתמתי על המחאות, קראתי וכתבתי מכתבים, הוסיף הכאב העמום ההוא לכרסם, לכרסם, לכרסם בי בלי הרף . לפעמים, במהלך מתקפת געגועים עזה במיוחד, הייתי מחפש לי מפלט חלקי ליד שולחן הכתיבה המשומש שלי, ומפקיר את עצמי לייסורי אהבתי חסרת האונים . יש הנאה בכאב מן הסוג הזה . דומה שהייתי שני אנשים בעת ובעונה אחת — האחד כורע תחת עוּלה של אהבה חסרת סיכוי והאחר מתמלא בשמחת האהבה למרות כל המגבלות והמחסומים . ערב אחד, בחודש אוקטובר, כשעברתי בתחנת גראנד סנטרל בדרכי מרציף הרכבת שבאה מאוֹלבּני, שמעתי קול מתפרץ קורא לי, ‘שלום, לווינסקי ! ' זה היה בֶּנדֶר, מורי מבית הספר ללימודי ערב . למעלה משלוש שנים לא ראיתי אותו, ובהן פיתח האיש נטייה בולטת להתקרחות, אם כי פני התפוח שלו לא איבדו את רעננותם הוורדרדה ....  אל הספר