חלק ה אני מגלה את אמריקה

אני מגלה את אמריקה 67 בים . יהודים שומרי מצוות אומרים אותו בכל יום שבת אחר הצהריים בסתיו ובחורף ולכן ידעתי לדקלם אותו בעל - פה, אבל העדפתי לקרוא אותו מן המחזור שלי . דומה שהמילים המוכרות שינו את זהותן ומשמעותן, בייחוד כשמדובר בים . השראתן האלוהית נעשתה עכשיו למראה עיניים ומשמע אוזניים ; לא אני קראתי אותן, אלא כאילו הגלים והעננים, כל המרחב המסתורי והמתנועע, המשתרע עד האופק, לחשו לי : עֹטֶה אור כַּשַּׂלְמָה, נוטה שמים כיריעה, הַמְקָר ה בַּמים עֲליותיו, השָׂם עָבים רכוּבוֹ, המהלך על כנפי רוח . . . זה הים הגדול ורחב ידיים שם ר מֶשׂ ואין מספר חיות קטנות עם גְּדֹלוֹת . שם אֳניוֹת יהַלֵכוּן, לִוְיָתָן זה יָצַרְתָּ לשַׂחק בו . . . נוכחותה חסרת המנוח של מטילדה במחשבותי הדאיגה אותי מאוד, שכן חטא הוא להרהר באישה זרה לך, ולכן נשקפה בגללי סכנה לאנייה כולה . וכאילו כדי להרגיזני, המילים האחרונות במזמור קד הן 'יִתַּמוּ חַטָּאים מן הארץ וּרשָׁעים עוד אינם' . אימצתי אפוא כל עצב בגופי בניסיון להרחיק את מטילדה ממחשבותי — אבל בלי הצלחה . כשראו מגלי אמריקה לבסוף את היבשה נפלו על ברכיהם ומזמור תהילה לאל פרץ ...  אל הספר