מייקל צ׳כוב 264 ככל שיש כישרון טבעי לשחקן, הוא לעולם לא יתפתח מדי מבחינת האמנות שלו והוא לעולם לא ינחיל דברים לדורות התיאטרליים הבאים, אם הוא מבודד עצמו בנישה הקטנה הזו של “הטכניקה שלי“ . אמנות המשחק יכולה ואמורה להתפתח רק אם היא מבוססת על שיטה אובייקטיבית עם עקרונות בסיסיים . אין הכוונה כאן לזלזל בערכם של ההבחנות והזיכרונות היקרים שניתנו לנו על ידי אושיות תיאטרון קודמות באמנות המשחק . אך אף על פי כן, הם סובייקטיביים, ולפיכך מוגבלים בהיקפם . השיטה האידיאלית של כל אמנות חייבת להיות מאורגנת ביסודיות ובעלת היגיון פנימי שלם, ומעל הכול היא חייבת להיות אובייקטיבית . העמיתים שלנו שבנחרצות מסרבים להכיר באיזושהי שיטה רק מפני שהם מוכשרים אולי צריכים אחת כזאת יותר מכל אחד אחר . מכיוון שכישרון, “השראה“ כביכול, הוא הדבר המתעתע ביותר שיש בנו . השחקן המוכשר — סביר שיהיה טרף לכל סוגי המזל הרע המקצועיים . אין לו שום בסיס איתן מתחת לרגליו . הגירוי הפסיכולוגי הקל ביותר, מצב רוח לא טוב או כל הפרעה גופנית, יכולים להפוך את כישרונו לבלתי נגיש ולחסום את הערוץ להשראה אמיתית . טכניקה עם בסיס טוב היא הערובה הטוב...
אל הספר