פטר וולבן 254 שלהם בהילוך איטי קיצוני . אין פלא אפוא שאף על פי שכל תלמיד בית ספר יודע שהם יצורים חיים, מקובל להתייחס לעצים כאל חפצים דוממים . כאשר בולי העץ באח הבוערת מתפצחים בעליצות, גופתו של עץ אשור או אלון עולה בלהבות . או הנייר של הספר הזה הנמצא בידכם כעת : הוא מיוצר מעיסה של עצי שדר ואשוחית שנכרתו ( כלומר הומתו ) במפורש למטרה זו . זה נשמע מוגזם ? איני חושב כך . כי אם נעלה שוב בזיכרוננו את כל מה שלמדנו בפרקים הקודמים, נוכל בהחלט למצוא נקודות דמיון לפרות ולאומצות בקר . אנו מנצלים יצורים חיים, המומתים לתועלתנו, ואין כל צורך לייפות זאת . אדרבה, עולה השאלה אם ההתנהגות שלנו אכן ראויה לגנאי . שהרי גם אנו משתייכים לטבע במידה שווה, והגוף שלנו בנוי בצורה המאפשרת לנו לשרוד רק בעזרת החומרים האורגניים של מינים אחרים . אנו חולקים בהכרח הזה עם כל שאר החיות . השאלה היחידה היא אם נוכל לקחת רק את הדרוש לנו מהמערכת האקולוגית של היער, ואם נוכל לחסוך כך גם מן העצים, בדומה לחיות, סבל מיותר . כמו בשאר המקרים, גם כאן נכון וראוי לנצל את תוצרתם של עצים כאשר מאפשרים להם לחיות בצורה ההולמת את המין שלהם . ופי...
אל הספר