פטר וולבן 202 ניכרת את הנפילה . ואם סערה מגיעה בדיוק, אפשר לחצות כמה קילומטרים במעוף . מינים המגדלים פירות כבדים, כגון האלון, הערמון או האשור, לעולם אינם מסוגלים לחצות מרחקים כאלה . משום כך הם מוותרים לגמרי על עזרים מבניים וכורתים במקום זאת ברית עם עולם החיות . יַעֲרוֹנִים, סנאים ועורבנים אוהבים את הזרעים המלאים שומן ועמילן . הם נטמנים למשמורת בקרקעית היער לקראת החורף, ולעתים קרובות נשכחים או אינם דרושים לאחר מכן . לעתים לילית רעבה דואגת להפוך את היערון צהוב הצוואר עצמו לארוחה . רק כך יכול המכרסם הקטן לתרום תרומה כלשהי לדור העצים הבא, אם כי תמיד זעומה בלבד . החיות האלה קוברות לרוב את מאגרי החורף שלהן היישר לרגלי הגזע של האשור העצום שאת האגוזים שלו הן מלקטות . בין השורשים נפערים לעתים קרובות חרכים קטנים ויבשים, המשמשים מקומות משכן אהובים . אם יערון עבר לגור שם, תמצאו בחזית ערמה של קליפות ריקות של אגוזי אשור אכולים . לפחות חלק מאותם מצבורים נקברים במרחק כמה מטרים בקרקעית היער הפתוחה . הם נובטים באביב הבא לאחר מות היערון ונהפכים ליער חדש . העורבני מעביר זרעים כבדים למרחק הגדול מכול . הוא ...
אל הספר