פטר וולבן 186 במקום מסוכן לגמרי לבדם . ומה עם שאר העצים הרבים בפארק ? האם הם אינם יוצרים יחדיו מעין יער, האם אין ביכולתם להיות הורים חורגים ? בדרך כלל הם נשתלו באותו הזמן, ולכן אינם יכולים להציע לעצי הסקוויה הקטנים שום סיוע והגנה . כמו כן, המינים השונים נבדלים מאוד זה מזה . הציפייה מעצי תרזה, אלון או אשור לגדל עץ סקוויה משולה להפקדת תינוק אדם בידי עכברים, קנגורו או לווייתן גדול סנפיר . זה לא יכול להצליח, והאמריקאים הקטנים נאלצים להתקיים בכוחות עצמם . ללא אמא שתזין אותם, שתשגיח בקפידה שלא יגדלו מהר מדי, ללא אקלים יער נעים לח ושקט, אלא רק בדידות מושלמת . וכאילו שאין די בכל זה, הקרקע במרבית המקרים היא אסון של ממש . בזמן שיערות ראשוניים מציעים קרקע רכה, מרווחת, עשירה ברקבובית ולחה תמיד לשורשים העדינים, הפארקים מציעים רק משטחים קשים, שנדחסו ואיבדו את חומרי התזונה שלהם בתהליך העיור . יתרה מזאת, חברי הציבור אוהבים לגשת אל העצים, לגעת בקליפה ולנפוש בצל הכותרות שלהם . לאורך עשרות שנים, הרמיסה המתמדת למרגלות העצים דוחסת אף יותר את הקרקע . בעקבות זאת, הגשם מתנקז מהר מדי, ואי – אפשר לאגור עתודות ל...
אל הספר