פטר וולבן 106 צונחות, גם החיים מאיטים את קצבם, עד שהם מגיעים לבסוף כמעט לקיפאון . כך מגיע הפחמן הדו – חמצני למקום משכבו האחרון בצורת רקבובית, והולך ונצבר בה לאיטו . בעתיד הרחוק מאוד אולי הוא ייהפך שוב לפחם חום או לבִּיטוּמֶן . המאגרים של דלק המחצבים הזה בימינו נוצרו לפני כשלוש מאות מיליון שנה, גם כן מעצים . אמנם הם נראו מעט אחרת ודמו לשרכים או לשבטבטים בגובה שלושים מטרים, אבל עם גזע בקוטר שני מטרים, הם השתוו בממדיהם למינים של ימינו . רוב העצים גדלו בביצות, וכשמתו מזקנה, צנח הגזע לתוך המים העומדים, שם הוא כמעט לא נרקב בכלל . במהלך אלפי שנים נוצרו כך שכבות עבות של כָּבוּל, שנקברו לאחר מכן תחת חצץ ונהפכו אט אט בעקבות הלחץ לפחם . תחנות הכוח הקונבנציונליות הגדולות שורפות אפוא היום יערות מאובנים . האם לא יהיה נכון וחכם מצדנו להתיר לעצים שלנו ללכת בעקבות אבות אבותיהם ? הם היו יכולים לשוב וללכוד לפחות חלק מהפחמן הדו – חמצני ולאגור אותו בקרקע . היום אין כמעט שום היווצרות של פחם, כי היערות נכרתים ללא הרף בעקבות שיטות ניהול היערות המודרניות ( הכריתה התעשייתית ) . קרני שמש חמות חודרות כך עד לקרקע ...
אל הספר