פטר וולבן 38 מתחילים לפרוח באותו הזמן, נדמה במבט ראשון שהיער חולה . אמנם הוא אינו חולה, אבל הוא פגיע . כי מאגרי האנרגיה האחרונים מנוצלים לייצור של שפע הפריחות, וכמו כדי לסבך את העניינים, מצטרפת לכך גם כמות העלים הפחותה, המסוגלת לייצר פחות סוכר מבשנים רגילות . יתרה מזאת, רוב הסוכר הזה נהפך לשמן ולשומן בזרעים, כך שכמעט לא נותר דבר לצורכי היומיום ולעתודות החורף של העצים, כל שכן למצבורי האנרגיה שנועדו באמת להתגוננות מפני מחלות . חרקים רבים ממתינים בדיוק לרגע זה . כך לדוגמה חִדְקוֹנִית אשור נוברת עלים, שכל גודלה שני מילימטרים, מטילה כעת מיליוני ביצים בעלווה הטרייה חסרת ההגנה . הזחלים ( הדְּרָנִים ) הזעירים שלה חופרים במהלך אכילתם מנהרות שטוחות בין פניו העליונים של העלה לתחתונים ומותירים כתמים חומים אחריהם . החיפושית הבוגרת מכרסמת חורים בעלים, הנראים כעת כאילו שצייד ירה בהם ברובה ציד . בחלק מהשנים הנגע כה חמור, שהאשורים נראים ממרחק בעיקר חומים, ולא ירוקים . באופן רגיל העצים היו משיבים מלחמה ודואגים להפוך את סעודת החרקים לחוויה מרה ביותר, פשוטו כמשמעו . אך לאחר שגידלו את כל הפריחות, הם איבדו ...
אל הספר