פטר וולבן 32 זמן ללא מזון כמעט, ורבות מהן אינן שורדות . כשהאשורים או האלונים פורחים לבסוף בבת אחת ומצמיחים פירות, אוכלי הצמחים המעטים שנותרו אינם יכולים לכלות את הכול, כך שתמיד נותרים די זרעים היכולים לנבוט . בשנים כאלה חזירי הבר יכולים לשלש את קצב הילודה שלהם, כי מצוי להם די מזון ביערות במהלך החורף . "שנות פֶּטֶם" הוא מונח ששימש בעבר לתיאור השנים שבהן אשורים ואלונים מזריעים . האיכרים באירופה היו מנצלים את מתנת הטבע הזאת כדי להאכיל את חזירי הבית, קרוביהם המבויתים של חזירי הבר, ומוציאים אותם לרעות ביער . הם היו אמורים להתפטם כך באגוזי הבר ולהעלות שכבת שומן נאה לפני שחיטתם . בשנה שלאחר מכן צנחה לרוב הכמות של חזירי הבר, כי העצים לקחו פסק זמן, וקרקעית היער התרוקנה שוב . לפריחות כאלה במרווחים של כמה שנים יש השלכות חמורות באותה המידה מבחינת חרקים, בייחוד מבחינת הדבורים . כי מצבן דומה לזה של חזירי הבר : פסק זמן של כמה שנים גורם לאוכלוסיות שלמות להתמוטט . או ליתר דיוק, היה גורם, כי אוכלוסיות גדולות של דבורים אינן יכולות ממילא להתפתח . הסיבה : עצי יער אמיתיים מצפצפים על העוזרים הקטנים האלה . מה...
אל הספר