תל־אביב: "עיר לא נוחמה!"

352 פרק שישי החיים החדשים של העם היהודי בארץ-ישראל סוטה בפואמה זו מרצף החיים של העם היהודי, כפי שהוא מובנֶה בשיח הציוני . הבית הרביעי בשיר נפתח במילים "עִיר לֹא-נֻחָמָה ! ", המהדהדות את ארץ השורה הפותחת בבית האחרון בשיר "קבורת המתים" בפואמה השממה : "עִיר אִי-רֵיאָלִית" ( אליוט 2018 [ 1940 ] , 28 ) . בהקדמה שכתב ארץ השממה ל טוען קלנת ברוקס ש"קבורת המתים" עניינו המשיכה אל המוות בקרב אנשי העיר המודרנית, ארץ הישימון שסמליה הם העקרות ואי הממשות, ואי יכולתם של אנשי העיר להתנער ממצב זה ( ברוקס ,1967 46 ) . גם השורה הפותחת את הבית הרביעי בפואמה של שטרן, "עִיר לֹא-נֻחָמָה ! ", מתארת את תחושת הניתוק של בני העיר המודרנית : אצל אליוט העיר המודרנית היא לונדון, אצל שטרן היא תל-אביב, שתושביה הם פליטי הגלות החיים בארץ . שורה זו של שטרן רומזת לא רק לפואמה של אליוט אלא גם לדבריו של ישעיהו — "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" ( ישעיהו מ, א ) — אם כי במהופך . ישעיהו מנחם את העם שימי גלותו בבבל עומדים להסתיים, ואילו שטרן שולל את אפשרות הנחמה : "כֵּן, עִם פְּגִישַׁת-בְּרֵאשִׁית דִּמִּינוּךְ : בֵּית ...  אל הספר