אלה הימים , תּראם אבודים ביקום לריק , שורשים של כּ ֹ סף הם , במדבר אונים יפיק . מן המחשכים נבחר , מעולם לא נעצר זה החומר השעיר עד אם בא אל הקרביים של תבל , נבכי המים לבקש לראש אמיר פול ואלרי , " התומר" ( תרגום מאנגלית : זמירה גוטסמן ) והרי אותה אבן שטוחה אשר חשפתי ועקרתי מקצה בור בגינה , ואיזנתי לרגע בכף ידי . תחילה היה זה רק קצה שהזדקר ללא ניע , מתנגד לאת החפירה שבידי , הולך וגדל ככל שאני חופר סביבו . כאשר נמשך ושוחרר , גדול בהרבה ממה שדמיינתי , איזן עצמו לרגע כיצור שהסתתר במעבה האדמה , מופתע בהיחשפו לאור . לאחר מכן נראה כעולם קטן , או כיבשת בלתי מאוכלסת העשויה לצוף על פני האוקיינוס . פני השטח האפלים , הטחובים , אשר דבקה בהם אדמה , סיפרו אודות תוכה האטום . האבן הייתה כמילה או זיכרון של הקרקע , או כספר עב כרס . היא הייתה דבר שלם ושבור בעת ובעונה אחת , כפי שאבנים נוטות להיות לעתים קרובות ( אלא אם כן עיגל אותן הים ) . הנחתי אותה בצד והמשכתי לחפור . והנה אותו פסלון חמר קטן המיוצר בכמויות המציג חכמים סינים מזוקנים היושבים זה בצד זה , פונים זה אל זה . הדמות מימין רכונה מעט קדימה , האחרת מפנ...
אל הספר