פרק אחד-עשר במבחן התמימות

אינני מסוגל לנתק מבטי מדמויות אלה . אני מתבונן בפניהן ועושה להן פרצוף בעצמי . יש קסם מוזר בחפצים קטנים , ייחודיים ומקובצים אלה . הם מכוערים , אבל מאושרים בכיעורם . מוזרה ככל שתהיה הווייתם או אישיותם , גרוטסקיים או דוחים ככל שיהיו איבריהם – הם מעוררים תחושה של דבר מה ילדותי , דברים שנוצרו עבור ילדים , והם עצמם דומים לילדים . ילדותיות זו מתרחבת ומתפרשת לתחום חיים המשתייך לעולם המבוגרים , שם הם מהווים מכונה שהתקלקלה , שרידים של טקסים נושנים , חזון סאטירי של זהויות חברתיות או פוליטיות מקובעות – כמו הנזיר , המשורר שהוכתר למלך , או הגרמני הלאומני . כוחם טמון בחלקו במשחק האנושי והבלתי אנושי של דמויות וצורות , במשחקי צבעים מתוחכמים ומזעזעים , ביסודות של הפשטה שהם אנליטיים ושרירותיים כאחת . הלך רוח כזה מוכר לנו מתוך רישומיו וציוריו של קלי , יצירות הרדופות לעתים כה קרובות בידי חלום הפכפך של תמימות , תמימות פעורה לתחושה של אובדן , פחד , פלישה וגלות . ניתן לחוש ביצירות מעין אלה תנועות מטפיזיות של קו – קווים נעים , פעילים ומאזנים , כפי שתיאר קלי בספרו , Pedagogical Sketchbook אך גם קווים אשר מעכלים...  אל הספר