על צלע גבעה ספוגת גשם , בתוך קהל פועלים , ילד בן שתים עשרה חופר בבוץ . הוא חושף בובה . לדמות יש חוטם גדול ומעוקל שכמעט נוגע בסנטרה , ידי עץ קטנות , כובע מחודד , ושאריות גיבנת בד על גבה . הבובה השחירה בצורה אחידה , כהה יותר מהאדמה . זהו נס שחפץ זה שרד בכלל . בתוככי דמות זו מוצא הנער את ידו הכרותה של הבובנאי . הבובה כלל איננה מה שהנער חיפש . סצנה זו לקוחה מתוך רומן של ראסל הובאן משנת , 1980 רידלי ווקר . הסיפור , אשר מסופר מפי הנער עצמו – ששמו העניק לרומן את כותרתו – מתרחש בבריטניה עתידנית הנקראת " פנים הארץ " , מקום שהתקיים משך מאות שנים לאחר קטסטרופה אטומית הזכורה במעומעם . זהו אזור מוזנח ולא פורה , גדוש בערים הרוסות , כבישים ריקים ושדות מדולדלים בהם משוטטות להקות כלבים אכזריים . בני האדם שנותרו בעולם זה מכלכלים עצמם באמצעות חקלאות דלה , שרפת פחם או חיפוש פיסות מתכת באשפת הקרקע השוממה , שוברים לעתים קרובות מכונות ענקיות חלודות , מפלצות מעבר לא ברור . בתהליך זה הם שולפים לעתים קרובות גופות מושחרות של גברים , נשים וילדים אשר השתמרו באדמה הביצתית . החברה פרימיטיבית , היררכית ומפוזרת כאחת ....
אל הספר