השאלה השנייה שיערה נשאלת הנה שאלת מעבר מציר הפעילות לציר המשמעות ( ראו פרק ראשון ) – " מה הרגע הזה ( שבו היא אמרה קצת ) יכול להגיד לך עליה ? " יערה מכנה רגע זה בשם – " יכולות להיות עם עצמה " ומעבה זאת בדימוי . יש פה אולי כיוון לשדרוג הסיפור הקיים , לא רק " מורן השמחה " אלא גם מורן שיש לה יכולות להיות עם עצמה ולברר מה טוב לה . זו מיומנות שמתחדדת ליערה תוך כדי המפגש הנוכחי עם מורן . השימוש במטפורה " כשושנה בין החוחים " הנו ביטוי חזותי שמדגיש את היכולת הזאת . ההדהוד אינו מכוון לסיפור רווי הבעיה . אין המהדהד מחזק ומדגיש את הבעיות או אפילו את החששות . המהדהד שם לב ליוצאים מן הכלל שמרגשים אותו או להתרחשויות מועדפות במהלך השיחה שנגעו ללבו , וכך יכול להיפתח פתח לחיזוק הסיפור המועדף . התגובה של יערה אינה תגובה חינוכית מדויקת שרוצה להעביר מסר בעקיפין . אין כוונת ההדהוד להיות מחושב לגבי איך הדברים ייראו או יישמעו באופן סדור , תגובתה של יערה נובעת ממקום אותנטי כלפי דברים שנגעו בה בשיחה . המסרים החינוכיים ערכיים בוודאי חשובים עד מאוד , אבל לא כאן מקומם . המיומנות להיות בתוך שאון החיים עם עצמה יכולה...
אל הספר