נתחיל את דיוננו במיניות הנשית בנקודה שבה בעידן של חירות מינית אנו פוגשים נשים החוות את עצמן כנמנעות וכקרירות מינית . כנערות ונשים צעירות הן נהגו באופן משוחרר , השתמשו בציוד הנשי שלהן כהוכחה שיש להן ערך וכוח , אבל בחייהן הבוגרים והזוגיים הן מגלות שהן לא מסוגלות להשתמש עוד בסקס למה שהוא נועד לו – ליהנות מזה ; שהן ' שחקו אישה ' בטרם עת – ונבהלו . בבגרותן הן יכולות לסבול מכך שהן לא מסוגלות לחוש תשוקה מינית או להגיע להתרגשות מינית , אפילו כשהבעל מוצא חן בעיניהן והן נמשכות אליו , או כשהן חברות אתו ומעריכות אותו , והן דוחות את מיניותו . נדון בתשוקה של האישה ובהיעדרה , דרך המקרה של אפרת . אפרת הגיעה לטיפול בסתיו , כשהייתה בשלהי שנות העשרים שלה , נשואה מזה שנתיים לבעל שאותו תיארה כמוצלח ומצליח , ואמרה שהמין בינה לבין בעלה הוא הבעיה שלה , אבל מיד עברה לציין שמה שבעצם מביא אותה לטיפול הוא חוסר שביעות רצון בסיסית שלה מעצמה . בפגישה הטיפולית הראשונה היא דברה על כך שהיא לא מרוצה ממה שהיא לומדת , לא שלמה עם הנישואין , כל הזמן בוחנת את עצמה , אף פעם לא הייתה שלמה עם עצמה – בכל קשר . הצפייה שלה מהטיפול...
אל הספר