האוננות היא היכולת של גבר ושל אישה להתוודע אל אברי המין הפרטיים שלהם ואל חדוות המין – תחילה באופן עצמוני , ואחר כך בשיתוף עם פרטנר ; מדובר בחירות לאונן כמבוא וכתבלין למיניות עם השותף . אוננות של מתבגרים היא בחזקת נורמה התפתחותית ( "כל נעורי אוננתי על מיטתי " ) , חוששים ובכל זאת מאוננים . אך כאשר אדם נמצא בבדידות מתמשכת – הוא עלול לחוש שמשהו בקרבו מתנוון ומת , גם כשהוא מנסה לענג עצמו בכוחותיו . האוננות עברה כמה תחנות בהתייחסות אליה במהלך מאה השנים האחרונות . דרך עבודתו של פרויד החלו להתייחס אליה כאל אבן יסוד בהבנה שהיצריות המינית היא מרכזית בחיי אדם ואפשרית גם אצל ילדים . בסביבה התרבותית של העבר האוננות נחשבה לחטא . הפסיכואנליטיקאי הבריטי וילפרד ביון , בספר על זיכרונותיו המוקדמים שאותו כתב בערוב ימיו , מתאר כיצד אונן בילדותו . בראשית המאה הקודמת , בהיותו בן שמונה , הוא התחנך בפנימייה לבנים באנגליה ( כשמשפחתו בהודו ) , והאוננות , שאותה הוא מתאר כ " התנועעות קדימה ואחורה על הבטן " – הייתה הדבר היחיד שיכול היה להקל עליו במציאות החשוכה והקשה של ילדותו . המחנכים הפוריטניים בפנימייה גרמו לו ו...
אל הספר