"עניות ותושייה": פרק יא בחלק השני של מורה הנבוכים

ופרק יא בחלק השלישי בפרקים יא - יב בחלק השני הרמב " ם מסביר שההשפעה באמצעות השכל , קרויה בשפה העברית " שפע " . הוא מסביר שהשפע הוא כמו מקור מים הנובע כל העת בלי שיעצור לרגע . השפע מסמן הן את הזרימה הבלתי פוסקת של מפל המים והן את אופיו : לעולם הוא ניתך מלמעלה למטה . המשמעות של שפע מבטאת גם את הנדיבות וגם את היעדר התכליתיות של הזרימה . השפע שניגר כלפי מטה הוא הניגוד הגמור של חוק ההיררכיה הקוסמית , הקובע שלעולם לא תהיה תכליתה של הפעולה הטבעית ממוענת למיקום נמוך ממנה בהיררכיה : ודע , שכל משפיע טוב מסוים בדירוג הזה , אין מציאות אותו המשפיע ומטרתו ותכליתו השפעת זה המושפע בלבד , כי יתחייב מזה דבר בטל בהחלט , לפי שהתכלית יותר נעלה מן הדברים שהם בגלל התכלית , ואם כן , היה מתחייב שתהא מציאות היותר נעלה ויותר שלם ויותר נכבד בגלל היותר שפל , ודבר זה לא ידמהו משכיל . [ מורה הנבוכים , ב , יא , עמ ’ קפה ] באנלוגיה לדברי הרמב " ם , כמו שאין זה מתקבל על הדעת , שתכלית קיומו של האל תהיה האדם , על אף שהאדם ניזון מן השפע האלוהי , כך אין זה מתקבל על הדעת שתכלית קיומו של משה תהיה הנהגת עם מרדן וקשה עורף . וא...  אל הספר