אמנם במישור ההכרה השכלית , ההישג של משה הוא גבוה ביחס לכל אדם שהוא , אך במישור הרגשי הוא נמוך מן הציפיות שלו מעצמו . במישור ההנהגה , משה מבקש לחקות את ה " עשייה " האלוהית המוסרית , דהיינו , את פעילותה של הישות המעולה לטובת ישות פחותה ממנה . בהיבט זה , משה המנהיג , הנחות מן האל , נהנה מהדרכת האל המנהיג , כמו שהציבור המונהג על ידו , הנחות ממנו , נהנה מהדרכתו . הוויתור של משה על ההישג ההכרתי האישי לטובת התועלת לרבים מתבטא בכך : א . עליו לעבור מתהליך הכרתי לפעילות מעשית . ב . עליו לעבור מתוכן אובייקטיבי לתוכן יחסי . ג . עליו לעבור ממימוש אישי לפעילות בין-אישית . במישור המעשי של מנהיגות מול מנהיגות , משה לומד מן האל את העיקרון המנחה של ההנהגה : עשייה הנשפטת כטובה ( במקום הכרה הנשפטת כנכונה ) . שינוי זה מחייב את משה לוותר על הטוטליות שבידיעה המלאה ובסיפוק האישי , ולהתפשר על מטרה יחסית : עשיית הטוב . הטוב , בשונה מן האמת , תלוי בכוונה ובהתאמתו לה . התוצאה הטובה , בניגוד לאפקטיביות של מימוש ההכרה השכלית , תלויה במפגש עם אנשים שונים ועם הכרות בלתי שכליות ועוינות , העלולות להיות לרועץ לחזונו של ...
אל הספר