ראינו לעיל שהמנהיג השכלי נדרש לאהבת הבריות ולמסירות נפש של ממש כדי להנחיל את האמיתות הידועות לו זה מכבר לחבריה של הדת הפולחנית והדמיונית . מנהיג זה פועל מכוחו של צו מוסרי חינוכי יותר מאשר מכורח טבעו ומתוקף טבעה של השכליות . הרמב " ם מודע לקושי זה . כאשר הוא משרטט את דמותו של משה , הוא ער לכך שאצל איש זה מתרוצצת מנהיגות שכלית - פילוסופית , שדי לה בחקרנותה , לצד מנהיגות קהילתית מעשית החותרת להטיל שלום ומוסר בין נמענים חסרי גבולות . משה מתואר כנביא שנבואתו היא שכלית לחלוטין . אין בה כל יסודות דמיוניים , כמו אצל יתר נביאי האומה . ואומר שנבואת משה רבנו ע " ה נבדלה מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים : ההבדל הראשון , כי איזה נביא שהיה לא ידבר ה ' עמו יתברך אלא על ידי אמצעי , ומשה בלא אמצעי כמו שאמר " פה אל פה אדבר בו " ( במדבר יב , ח ) . והעניין השני , כי כל נביא לא תבוא לו הנבואה אלא כשהוא ישן , כמו שאמר במקומות " בחלום הלילה בחזיון לילה " ורבים מעניין זה , או ביום אחר שתיפול תרדמה על האדם בעניין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו , ונשאר מחשבתו פנויה כעניין חלום , ועניין זה נקרא " מחזה " ו " מראה " , ועל...
אל הספר