בפרק זה אני מבקשת להאיר את המיזוג הייחודי שיצר הרמב " ם בין תורת המוסר האריסטוטלית לתפיסת ההלכה . תפיסת הדת השכלית של הרמב " ם דוחקת את המוסר למקום משני בחשיבותו מכמה טעמים : הדת השכלית מוקירה חשיבה ואילו המוסר הוא מעשי . הדת השכלית מעריצה את הדייקנות החותכת של הידיעה , ואילו המוסר מטפח את הבחירה החופשית של הרצון . הדת השכלית מטפחת את המימוש האישי ורואה בו את תכלית האדם כאינדיבידואל , ואילו המוסר מתקיים על יחס בין - אישי , שיש בו משום תנאי לתפקודו של האדם כיצור חברתי . הדת השכלית מפתחת את ההערצה לישות ולתכנים עליונים מן האדם הנוכחי , ואילו המוסר מתקיים על חמלתו של אדם הנוכחי לבן אנוש נחות ממנו .
אל הספר