בבית הספר נמצאים התלמידים בדרך כלל במצב בו הם משחקים שני תפקידים במקביל : האחד – מול המורים , והאחר – מול חבריהם . בזמן השיעור , למשל , החזית אותה מציגים התלמידים מול חבריהם עשויה להיות ( או מכוונת להיות ) ' אזור נסתר ' לגבי המורים . פתקים העוברים מיד ליד , מחוות גוף בשעה שהמורה מסתכל לכיוון אחר , מגע פיזי מכוון ( אם המרחק בין מקומות הישיבה מאפשר ) – כל אלה הם חלק מתפקידים המשוחקים בחשאי מול חברים בכיתה , ואינם אמורים להיות גלויים בפני המורה או בפני תלמידים אחרים . כשמבחין המורה באינטראקציה פתוחות בפניו שתי דרכים לתגובה : האחת היא חשיפת התקיימותה של האינטראקציה ' הסמויה ' והאביזרים והמחוות שמשמשים אותה , והאחרת היא שמירתם כ ' נסתרים ' . הקראת פתק בקול בכיתה היא דוגמה לתגובה מן הסוג הראשון ; בקשה לתשומת לב , אליה מובלעת התעלמות מהסיבות שהסיחו את הדעת ומהאביזרים ששימשו לביצוע התפקידים , היא תגובה מן הסוג האחר . את חברת הילדים הנוצרת בבית הספר לא ניתן להעלים מן המציאות הבית ספרית , גם לא כשמתחיל השיעור . יחסי הגומלין הנוצרים במסגרותיה מתקיימים במקביל למערכת יחסי הגומלין שבין הילדים לצוות ...
אל הספר