בסרט ' החיים על פי אגפא ' של אסי דיין מגיעה קבוצה של לוחמים התומכים בלוחם פצוע ( שמסתבר שהוא מפקדם ) לפאב בתל אביב . הם משחקים את התפקיד המקובל של חיילים בישראל בסיטואציה הזו : מדגישים את היותם חיילים בחופשה קצרה , התומכים במפקד פצוע . תפקיד זה , כמו כל תפקיד , דורש תגובה מותאמת של הקהל . בישראל , תגובה מותאמת של קהל היא גילויי הערצה , עניין סקרני בנסיבות פציעתו של המפקד , התפעמות ממשובות הנעורים וסלחנות חביבה על קולניות יתר . החיילים מצפים למחוות אלו , אלא שאלו לא ניתנות להם – הם מקבלים יחס הניתן ללקוחות הפאב האחרים , ובעלת הפאב מפגינה סלידה קלה ומעודנת מהתנהגותם הקולנית . בשעה שנמשכים 7 אסי דיין , " החיים על פי אגפא " , . 1992 יחסי הגומלין בין קבוצת החיילים ליושבי הפאב לא נעשה ולא נאמר דבר יוצא דופן . החיילים מקבלים את השירות הרגיל הניתן בפאב ללקוחות , ומתבקשים להתנהג כלקוחות רגילים . הפגיעה בהם בלתי הפיכה : המפקד הפצוע חוזר למחרת היום ומרסס את הפאב הרוגע בכדוריו . זו הפגיעה ביכולת לשחק תפקיד שגור , תפקיד שהורגלנו בו , תפקיד שמכבד אותנו , ושאנו מוצאים את עצמנו ראויים לו , שחודרת עמוק...
אל הספר