ארווינג גופמן היה סוציולוג . הוא עסק בחקר יחסי הגומלין בין בני האדם . יחסי הגומלין בין בני האדם מתחילים ברגע שאדם לוקח בחשבון את תגובתם של אחרים למעשיו , ולהיווצרותם דרושים לפחות שני משתתפים . למשל , אם נתקלתי בעמוד ברחוב כתוצאה מחוסר תשומת לב , המקרה אינו ניתן לניתוח סוציולוגי , ואם ארצה לרדת לחקר הסיבה לחוסר תשומת לבי , אצטרך לפנות לחוקרים מתחום הפסיכולוגיה או הנוירולוגיה . אולם אם נתקלתי בעמוד מתוך כוונה למשוך תשומת לב של אחר , הרי שאני מצויה ביחסי גומלין : נתקלתי בעמוד לאחר שלקחתי בחשבון את תגובתו של אדם אחר למעשי , ומי שיכולה לחקור את המקרה היא סוציולוגית . דוגמה נוספת : בגלל יאוש גדול ו / או משאלת מוות , הורדתי את כמות הקלוריות במזוני לרמה נמוכה מהרמה שמאפשרת לי להתקיים באיזון תזונתי . במקרה זה , הסיבה לפעולותי היא נפשית ואם ארצה לטפל בה עלי לפנות לפסיכולוגית . אולם אם הצמצום במזון נכפה עלי על ידי הפער בין רמת ההכנסה שלי למחירי המזון , ויש עוד רבים כמוני , הרי שהסיבה למצבי היא חברתית , והפסיכולוגית לא תושיע אותי . התרופה לבעיה נמצאת במקרה זה בידיהן של סוציולוגיות וכלכלניות . את י...
אל הספר