זהות, היעדרות ושיבה קריאה בשני סיפורי חז"ל

אמר להם : אני חוני המעגל . לא האמינו לו . הלך לבית המדרש . שמע אותם את החכמים אומרים : נהירות השמועות [ הלכות ] שלנו כבשנים של חוני . כשהיה נכנס לבית המדרש , כל קושיה שהיתה להם לחכמים היה פותר להם . אמר להם : אני הוא , ולא האמינו לו , ולא עשו לו כבוד כראוי לו . חלשה דעתו , בקש רחמים , ומת . אמר רבא , היינו דאמרי אינשי : או חברותא או מיתותא [ = זהו שאומרים האנשים : או חברה או מוות ] . מרחק רב פעור אפוא בין חוני בשיא תפארתו בסיפור הראשון לבין סופו בסיפור הזה . אם בסיפור הראשון חוני עומד במרכזו של יקום סימבולי – מעגל , והכול נפנים אליו , בסיפור הזה הוא מחזר על פתח ביתו ועל פתח בית המדרש , אך לשווא : אף אחד לא מזהה אותו , ולא זו בלבד אלא שאיש גם אינו מאמין לו . אם , כאמור , הטופוס של אדם השב למקומו ואינו מזהה אותו , או אינו מזוהה על ידיו ( על ידי אנשיו ) , הוא בין השאר המחזה קיצונית של סוגיות הנוגעות לתשתית זהותו של הגיבור , כאן מומחזת הסוגיה הזאת בהקשר של דגם זהות האיש הקדוש . וייתכן שהסיפור השני רומז לנו – בדיעבד – שבין תחילתו לסופו של חוני למעשה לא כרויה תהום , ושסופו של חוני רמוז כבר ב...  אל הספר