בן גוריון ודאי החזיק בדעה דומה לזו של זיאמה . היה ברור לו שניסיון להידברות עם סיעה ב ' נועד לכישלון , שלא ניתן להגיע עמה להסכמות ושאין מנוס מפילוג במפא " י ; אבל הוא הבין כי מבחינה פוליטית וציבורית אסור לרוב במפלגה בכלל , ולו בפרט , להוביל מהלך של פילוג . " זיאמה הזמין אותי להציע פילוג . אני מצטער : אינני מקבל את ההזמנה הזאת " , הגיב בן גוריון לפנייה של זיאמה . לעומת זאת , הוא הציע שהמפלגה תיערך לקראת הבאות באמצעות פנייה אל ציבור הפועלים , פתיחת שורותיה וגיוס המוני של חברים חדשים . בדרך זאת ניתן היה לכרסם בהשפעתה של סיעה ב ' על המפלגה ולהוכיח שהיא יכולה לתפקד ולצמוח חרף ההתנהלות של הסיעה . בחודשים הבאים נמשכה ההידרדרות ביחסים הפנימיים במפא " י וכשלו ניסיונות של הרגע האחרון לאיחוי הקרעים בתוכה ; ניסיונות שמלכתחילה זיאמה לא תלה בהם תקוות . הוא העריך שסיעה ב ' לא תסכים לוותר על קיומה ולא תכריז על פירוקה . " איני מאמין להם , זו היא הרגשתי הפרטית , אני בהחלט איני מאמין להם , איני מאמין שהם רוצים ברצינות [ להידבר ] " , הביע זיאמה דעתו במזכירות המפלגה ב 18 באפריל . 1944 חלף חודש נוסף והפילוג...
אל הספר