בהערה מקדימה יש לדבר על מאפיין יסודי של החינוך הבלתי פורמלי בישראל . חגית קליבנסקי טוענת שהחינוך הבלתי פורמלי ששם לנגד עיניו בעיקר ילדים ובני נוער עד גיל 18 מתאפיין בריבוי ובגיוון אך גם בשונות רבה ובחוסר ריכוזיות . היא מציינת שיש שפע של יוזמות ויזמים בתחום החינוך הבלתי פורמלי ושהשונות ניכרת כמעט בכל היבט וממד : מטרות ותכנים , דרכי פעולה , חסויות ומקורות מימון , רקע אקדמי וניסיון מקצועי של העוסקים בתחום , הכשרת עובדים , היקף הפעילות ופרישתה הגיאוגרפית . הריבוי והגיוון מגדילים את חופש הבחירה של הפרט , מרחיבים את ההיצע לאוכלוסיות שונות בעלות צרכים מגוונים , אך גם יוצרים לא פעם חפיפות וכפילויות הן בתכנים הן במשאבים . לשפע היוזמות והיזמים מתלווה תמונת המראה של חוסר במרכז רעיוני , ארגוני או תקציבי משותף שאמור לפתח חשיבה אסטרטגית , רחבה וכוללת על קידום החינוך הבלתי פורמלי . מדובר בשדה גדול שפועלים בו ארגונים אוטונומיים רבים בהתאם למטרותיהם , לקהל היעד שלהם ולמשאבים שהם מצליחים לגייס . הניסיון למפות את שדה החינוך הבלתי פורמלי בכלל , ובחברה הערבית בפרט , הוא משימה מורכבת , שכן , כפי שנראה , האח...
אל הספר