תוצאותיה של מלחמת העולם הראשונה שינו את מצבם של היישוב היהודי ושל תנועת הפועלים בארץ . כיבוש ארץ ישראל בידי בריטניה ( אוקטובר 1917 דרום הארץ , ספטמבר 1918 צפון הארץ ) , פרסומה של הצהרת בלפור ( נובמבר , ( 1917 אישורה בוועידת סן רמו ( אפריל 1920 ) ואחר כך במליאת חבר הלאומים ( יולי 1920 ) ובכתב המנדט שניתן אז לממשלת בריטניה על ארץ ישראל , ציינו את ראשיתו של תהליך שינוי עמוק ומרחיק לכת במעמדה של התנועה הציונית בעולם ובמצבו של היישוב היהודי בארץ . מעמדה החוקי של התנועה הציונית בעולם וזכותו של העם היהודי לבנות לעצמו בית לאומי בארץ ישראל זכו להכרה בין – לאומית . מעתה התמקדה פעילותה של התנועה הציונית בזירה הארצישראלית ובקידומה של ההתיישבות היהודית בארץ . עם סיום המלחמה נותרו בארץ כ – 56 , 000 יהודים מתוך אוכלוסייה שמנתה ערב המלחמה כ – 80 , 000 נפש ופחתה כתוצאה ממדיניות הגירוש התורכית , ממגפות , מתמותה טבעית ומעזיבות . העלייה השלישית , שהגיעה לארץ בין השנים , 1923 - 1919 מנתה כ – 35 , 000 נפש . היא לא שינתה מהותית את הרכבה הדמוגרפי של אוכלוסיית הארץ , אך השפיעה על אופייה של החברה היהודית המתחדש...
אל הספר