עם שקבעתי מסמרות בדבר העברית הגעתי לקושי נוסף והוא מחלוקת בין עדי הנרסת הראשיים , התרגומים לגעז וללטינית , הערנו על כך בקצרה לעיל , בדיון על תרומתו של לי . אביא כאן דוגמה כוספת לשיקולים ולהכרעה , ושאר המחלוקות בין עדי הנוסח תידונה במקומררניהן . בפרק כט פס ' 16 המחבר משבת את יעקב על שהוא שולח להוריו אספקת מזון ארבע פעמים בשנה . העדים חולקים בשאלה מתי . בג ' נמצא : ' בין חריש לקציר ובין יורה לגשם ובין חורף לקיץ ' . לאור הקביעה שיעקב שולח להוריו אספקה ארבע פעמים כשנה , קרוב לוודאי כל שלושה חודערם , העונות המנויות בג ' תמוהות . שש נקודות זמן ( חדיש . קציר , יורה , גשם , חורף , קיץ ) מוזכרות בתרגום , מסודרות בשלושה זוגות , פרק הזמן בין שני זוגות ( הראשון והשלישי ) הוא חצי שבה : הדיש ( סתו ) וקציר ( אביב ) , וכן חורף וקיץ . רק בין יורה ( סתר ) וגשם ( חורף ) ( זוג שני ) יש פרק זמן של רבע שנה שהוא הצפוי , לעומת זאת בל ' מוזכרות ארבע נקודות זמן : 265 קימה ! העברית , עם ' . 44 286 ראו בר אשר , לשוך קומראן , עמ י . 144 על פי מחקרו של קימרון , דקדוק הלשון העברית . 237 מןראוקה , ב ' נוני , עמ ' 92 ...
אל הספר