כאמור , עת המשבר הרביעית היא החשובה להערכת קרבתו של בעל ספר היובלים לאנשי העדה . להתמודדות עם המשבר , הגלות המתמשכת והתמהמהות הגאולה , גויס עתה פולמוס הלוח . הכוהנים שנדחקו מירושלים בשל הופעתם של שרי / סרי יהודה בחרו לאמץ לוח שנה בן 364 ימים בטענה שלוח זה הוא הקדוש והנכון , ועקב חטאי הדורות הקדומים שכחו העם . בעקבות מהלך זה ההאשמה שהוטחה בדור שחי לפני גזרות אנטיוכוס לא נסבה עוד על עבודה זרה והליכה בדרכי זרים והאשמה שמצאנו באפוקריפוך של ירמיה ובברית דמשק , עתות המשבר הראשונה והשנייה ) , אלא על עזיבה לוח השנה הנכון . התפיסה ההיסטורית החדשה משתקפת בחיבור המכונה פסידו משה , " אץ תמה שהאשמה בדבר זניחת הלוח הוזכרה גם בדור שלאחר הגזרות , ההווה של עת המשבר הרביעית . עובש העבר התגלם שוב בדמותו של אנטיוכוס . עונש העתיד , כך נראה , בדומה לו . אלה פני הדברים בתיאורי הדורות בםסידו משה : הדור שלפני הגזרות חטא : ישכחו חוק ומועד ושבת וכרית ויפרו הכול ויעשו הרע בעיני .,. עו 1 ע \ : ונת 1 הי ממשלת בליעל בהם להסגירם לחרב שבוע שנים [
אל הספר