המחלוקת בדבר קרבן הפסח מזכירה במידת מה את המחלוקת בדבר מעשר שבי , והיא ודאי תולדה של המחלוקת דלעיל , האם ירושלים היא מקום לעריכת טקסי פולחן . שני הצדדים הסכימו שיש להביא קרבן פסח ושבשר הפסח נאכל על ידי המביא אותו . ברם מחבר ספר היובלים דרש שאכילת קרבן הפסח תעשה במקדש בעוד ההלכה הפרושית התירה לאכול את הקרבך בירושלים כולה . יש עוד מחלוקות בין שתי הקבוצות על הדרך הנכונה לקיום מצוות קרבן הפסח . ספר היובלים אסר על נסים וילדים לאכול מן הקרבן ; רק מבן עשרים שנה ומעלה רשאים היו לאכלו . ההלכה הפרושית דיברה על ' חבורות ' האוכלות מן הפסח , שנמנים עמן נשים וילדים . הפרטים האחרונים הם תולדה של חוקים סותרים במקרא והניסיון לפשר ביניהם ; הם יבוארו בביאור לפרקים הרלוונטיים , יז - יח ומט . כאן אסתפק בהערה , שבספר היובלים קרבן הפסח הוא קרבן המביע את מחויבותו של האזרח בישראל ושמות יב , [ 48 גבר מבן עשרים שנה ומעלה , לאלוהיו ובכך הוא הופך להיות חלק מטקסי ראשית העונה שאותם מבקשת לעצב ההלכה הכוהנית . המביא אותו זוכה להגנתו של האל מפני כסירנותיו של שר שמימי , שר המשטמה , להחטיא ולהתעות .
אל הספר