ההתאם כמבחין מהותי מרכזי בניתוח יחסי התלות התחביריים

עמנואל אלון ההתעניינות ביהסי התלות שבין חלקי המשפט הביאה בשבות השמונים של המאה הקודמת לפיתוח של תארריה המנסה לתאר את היחסים הללו ולהציע עיקרון אחד העומד בכסיס כל וזוקי הגזירה , תארריה וו פותחה כחלק מהענף הבלשני Government and Binding ( בקיצור : . ( GB במפגש ההרג הישראלי של חברי החברה האירופית לבלשנות בתשנ " ב הוצגה הצעה להחיל על התחביר העברי עקרונות של מרדל התלות , רשם הרצער שני פרמטרים עיקריים בתיאור יחסי התלות הדקדוקית , והם : ההתאם ומילות היחס \ הצעה זו עלתה כקנה אחר עם גישה חדשה שנבחנה בתחילת שנרת התשעים : הפרוגרמה המינימליסטית ( או המינימלית ) , השואפת לצמצם למינימום את מספר העקרונות והכללים שהתחביר של כל השפות האנושיות נגזר מהם ( ספרו של חומסקי The Minimalist Program הופיע בשנת , ( 1995 מאמר זה הוא המשך יישומי למודל התלות של ההיצג התחבירי , נתמקד בו בחתא ם כאבן כוחן יעילה ביותר לקביעת מעמדם של חלקי משפט שרבים . כלומר את ההבחנות התחביריות נציג באמצערה יחסים של התאם , שהוא אחד הפרמטרים של מודל התלות . מן הראוי להעיר כאן שהמושג התא ם - הבא לידי ביטוי בקטגוריות הדקדוקיות מין , מספר ,...  אל הספר