כבר ראינו , שכל לשון ולשון מקבלת מלים הרבה מן הלשונות הקרובות לה , « ך ללשוננו יש עוד מקור נאמן אחד להתעשר לא רק במלות אלא גם בביבים ובביטויים : הספרות שאחר כתבי - הקודש עד דור - ה - מאספים " , כלומר , התלמוד , המדרשים , הספרות הספרדית , ועוד , שאנו כוללים אותם כולם בשם "ספרותנו בימי - הביניים , " — אך עוד יותר מאלה ( כלומר ממלים מן המקרא בהוראה מחודשת )—אומר ם מ ו ל נ D ק י ן , שצזזות - לשונו תיתה למופת בזמנו — נחוץ לנו לבקש מלים ארמיות וסודיות מהתלמוד והמדרשים , כי אוצר כל חמדה ימצא בהט " or לצערנו , היו ויש עוד בימינו אלה פורימטים הרבה יותר קיצונים מםמולנסקין . הם מתנגדים 21 השחר , שנה י - א , עמ ' * 279 לסגנון החדש , שהוא רחוק מלשון - המקרא , משני טעמים : ראשית , הם מתרעמים על שסופרינו מקבלים מלים בלתי - מצויות במקרא , ושנית , על שאין ררח -התנ ך בסיגנון החדש , תרעומת זו לא תועיל עוד כיום והם עצמם יודעים , שאץ תקוה להם לנצח , אבל בזה אין עדד די ו אין אנו יכולים לעבור בשתיקה על רעיון נפלא אחר , שהגר ושגל בו אנשים בבירי - רות ועמוקי - היביון כי ' גוי ט יי ' * מאפו , םי םמולנסקין , וע...
אל הספר