שימוש העברית בכתב בראשית ימיה של הקהילה הלשונית הותיר תיעוד נרחב , המאפשר לבחון את מאפייניו ואת תהליכי ההתפתחות שחלו בו במהלך השנים . לעומת זאת חקר העברית המדוברת מציב אתגר מורכב יותר בשל היעדר תיעוד בהיקף דומה . לשון הדיבור מעצם טיבה היא מהות חולפת , שאיננה מותירה סימנים מוחשיים אם איננה מוקלטת או מתועדת בכתב , ותיעוד שכזה איננו מתרחש אלא בנסיבות מיוחדות . בשנים שבהן התהוותה הקהילה הלשונית לא נערך תיעוד כזה ביחס ללשון הדיבור הספונטנית , ועובדה זו מקשה על מחקרה . דיון מקיף במקורות לחקר העברית המדוברת ובתמונת הלשון העולה מהם יובא בהמשך ( פרק ח ) , ואילו בפרק זה נציג במפורט שני קורפוסים כתובים מתקופת המנדט המתייחדים בכך שמחבריהם ניסו במודע לתת בהם ביטוי לעברית המדוברת . קורפוסים אלו נבדלים מאוד זה מזה באופיים ובמטרותיהם , וכל אחד מהם מאיר מזווית אחרת תופעות מסוימות בלשון הדיבור בת הזמן . עצם ההתייחסות שיש בהם אל לשון הדיבור הוא תופעה ייחודית בכלל הטקסטים שנשתמרו מתקופת המנדט , הנוטים ברובם המכריע לציית לנורמות סגנוניות שמנעו הסתננות של קווי לשון שמקורם בדיבור אל הטקסטים הכתובים ( ראו פרק...
אל הספר