מאמר זה דן בקהילה השיעית בישראל , והוא מבקש להשלים חסר ממשי בספרות המחקר העוסקת באסלאם בישראל . במדינת ישראל חיים כיום , בעיקר בגליל , במשולש ובנגב , כמיליון ו 400 אלף מוסלמים המהווים 17 אחוז מכלל האוכלוסייה , רובם ככולם סונים . נכון להיום המידע על השיעים המועטים שחיים בארץ מוגבל ביותר . המיעוט השיעי בישראל משתייך לזרם התרי עשרה או האמאמיה ( הקבוצה השיעית הגדולה ביותר ) . טרם קום המדינה היו בארץ , באזור הגליל העליון המזרחי והמערבי , שבעה כפרים שיעיים : הונין , קדס , נבי יושע , סלחא , תרביח ' א , אל מאלכיה ואאבל אל קמח . במלחמת 1948 הם ננטשו ויושביהם נמלטו ללבנון . מעט השיעים שנותרו בישראל מרוכזים כיום בנצרת ובחיפה , ולצדם חיים בארץ עשרות שיעים מדרום לבנון ששירתו בצד " ל ואשר עם נסיגת צה " ל מלבנון בשנת 2000 עברו להתגורר בגליל העליון המזרחי והמערבי . אוכלוסייה זו מקיימת אורח חיים דתי שיעי . בשנים האחרונות מסתמנים ניצנים של תנועת הטפה פרו שיעית , שהיקפה קטן ביותר . המאמר ידון בנוכחות השיעית בישראל מהיבטים דתיים וחברתיים ויתחקה אחר ההיסטוריה של השיעה בארץ מן התקופה הפאטמית ועד ימינו , בד...
אל הספר