מחקרו של ליאור הלוי שירטט את התפתחותו של דפוס הקבורה המוסלמי כתוצאה של התפתחויות תיאולוגיות , סוציולוגיות ופוליטיות . לפי הלוי , דפוס קבורה זה מחייב לקבור את המת בארגז אבן או עץ . קבורה בארגז אבן המקביל לארונות הקבורה מעץ בעולם הנוצרי , הוסברה כבעלת משמעות תיאולוגית ( הרצון ליצור הפרדה בין הגוף לנפש ) , וכביטוי של המאמץ לגבש חברה מוסלמית ותרבות אסלאמית הנבדלות מהחברה ומהתרבות היהודית והנוצרית , אך גם מושפעות מהן . ראוי לציין שהלוי עצמו טוען כי מקצת ההלכות המוסלמיות ביחס למבנה הקבר מאוחרות בהרבה לזמנו של הנביא ועברו לגיטימציה בדיעבד על ידי יצירתם של חדית ' ים המתייחסים לזמנו של הנביא ואף לקבורתו . בר צבי , אבו רביעה וקרסל מסבירים אחדים מן המנהגים המקומיים באמונות שגם הן מקומיות , ובראשן הפחד מפני חפירה בקבר והוצאת הגופה על ידי יצורים מיתולוגיים . לפי התמונה המצטיירת משני המחקרים שלעיל , טיפוס הקבר שיתואר להלן מהווה שלב ביניים בהתפתחות הפיזית , החברתית והתיאולוגית של בתי הקברות הבדואיים בנגב . דפוס הקבורה ששבנו וזיהינו במספר אתרי קבורה הרריים שנבדקו במחקר זה , כלל ארון עשוי אבנים שבסיסו ...
אל הספר