המציאות המיוחדת של המיעוט המוסלמי במדינת ישראל יצרה את תופעת הקאדים המספקים פתווה שנועדה להכשיר את שינוי ייעודם של בתי קברות ומסגדים לצורכי פיתוח ובנייה . קאדים אחדים מבני הדור הראשון והשני לאחר קום המדינה נענו בחיוב לפנייתן של רשויות המדינה ושל יזמים פרטיים והוציאו את הפתוות הראשונות שהכשירו את שינוי ייעודם של בתי קברות מוסלמיים לצורכי פיתוח עירוני . בכך הם תרמו למחיקת שורה של בתי קברות מוסלמיים בערים יהודיות ובערים המעורבות . קאדים אלו , שעטו לעניין זה את אדרת המופתי , היו ערים לכך שפתווה איננה מסמך מחייב , ולכן כאשר נטו לתמוך במכירת בית קברות מוסלמי , הם ניסו לעתים להציג את החלטתם כהחלטה שיפוטית , אף שנתקבלה שלא על פי כללי ההליך המשפטי . בפתוות שהוציאו , הם התבססו על שלושה נימוקים שרעיים : . 1 התבלות הגופות כעבור שנים ממועד קבורתן . יצוין כי בהביאם נימוק זה התעלמו הקאדים מהספרות המשפטית המציגה את התבלות הגופות כהתבלות העצמות ולא רק כריקבון הרקמות הרכות של הגוף . לפי הקריטריון של ריקבון העצמות , שיושם למשל בפתוות של מופתי סורי בשם נאצר אל דין אל אלבאני ( מת ( 1999 לא היה אפשר לשנות א...
אל הספר