כשנפתח בית הדין בשנת , 1988 הוא שוכן בבניין מגורים ערבי ישן ואפלולי בחצר האחורית של רחוב יפו , סמוך לבית הדין השרעי הארצי לערעורים , שהוקם במקום עוד בשנת . 1950 הבניין , שכבר ב 1988 היה במצב תחזוקתי גרוע , שימש את בית הדין במשך עשר שנים , קודם שעבר בספטמבר 1998 לבניין חדש בגבעת שאול . בניין בית הדין הישן , אשר שום שלט — בערבית או בעברית — לא הצהיר על הפונקציה שמילא , הכיל שלושה חדרים בלבד : אולם דיונים לא גדול ( 8 X 5 מטר ) , לשכה של הקאדי ( 4 X 5 מטר ) וחדר למזכירה ולקלדנית , שתפקידה להדפיס את פסקי הדין הזמניים או הסופיים , הנכתבים תחילה בכתב יד . זיאד עסליה , ששימש קאדי בית הדין משנת 1993 עד שנת , 2000 הסב את לשכתו לאולם דיונים , ואת אולם הדיונים לחדר המתנה . לדבריו , בסידור הקודם לא היה לקהל הבאים לבית הדין מקום ראוי להמתין בו . רק מעטים יכלו להיכנס לדיונים , והיתר חיכו בחוץ , בגשם ובשמש . זאת ועוד , הם הפכו מטרה לבדיקות ולהטרדות חוזרות ונשנות מצד שוטרים שהזדמנו למקום . מצב זה החמיר והפך לבלתי נסבל , כאשר תחנת " אגד " המרכזית הועברה באופן זמני ( בשל שיפוצים שנערכו במתחם הקבוע שלה )...
אל הספר