היחס של כל אחד מהזרמים המוסלמיים שנדונו לעיל — חילוניים , מסורתיים , התנועה האסלאמית והסלפים — כלפי הערבים הנוצרים הושפע במידה ניכרת גם מהחיים במדינת ישראל , כמדינה מערבית בעלת הגמוניה יהודית . על החילוניים מציאות זאת משפיעה ישירות או בעקיפין . אלה מהם שמחזיקים בדעות קומוניסטיות או לאומיות פלסטיניות חולקים עם הנוצרים את תחושת האפליה על רקע השתייכותם למיעוט הערבי במדינה ורואים בנוצרים בני שיח ושותפים לכל דבר במאבק על זכויותיהם של האזרחים הערבים בישראל . הקבוצה השנייה מקרב החילוניים , אלה שאפיינו לעיל כבעלי תפיסת עולם פלורליסטית אינדיבידואליסטית , גיבשו אותה לרוב בהשפעת החשיפה הגבוהה לתרבות הישראלית המערבית . רבים מהם מתגוררים בערים מעורבות ( בעיקר בחיפה ) ונוטים לאמץ אורח חיים מערבי ופתוח , שבו אין לשיטתם מקום לבדלנות על בסיס עדתי . המסורתיים מושפעים אף הם בעקיפין מהחיים בישראל . מקצת הסיבות שדחפו אותם לחזור לחיק האסלאם ולאמץ אורח חיים דתי קשורות למשבר הזהות שחוו . בסבך הזהויות המורכב שבו נתונים הערבים בישראל , בפרט על רקע הסכסוך בין עמם למדינתם , יש בהם שמצאו בדת מסגרת זהות והשתייכות ...
אל הספר