ביסוד רעיון " הקהילה הבלתי תלויה " עומדת השאיפה של התנועה האסלאמית לנהל את חיי המוסלמים בישראל באורח אוטונומי . אלא שרעיון זה מעורר כמה שאלות ותהיות ברמה התיאורטית והמעשית : עד כמה עצמאי יהיה הפרויקט ? מה יהיו גבולותיה של הקהילה שתקום ? האם כל המוסלמים במדינה יהיו חלק ממנה ? האם גם ערבים שאינם מוסלמים ( נוצרים ודרוזים ) יכולים להצטרף אליה ? האם מגמה זו תוביל לאינטגרציה או לסגרגציה של הפלסטינים אזרחי המדינה ? באיזו מידה ובאיזה שלב תתערב המדינה באופן פעיל כדי לעכב או למנוע את התפשטות מוסדות הפרויקט ? ואולי השאלה המסקרנת ביותר היא : האם " האסלאם הוא הפתרון " ישים לגבי קבוצות מיעוט מוסלמיות בכלל ובישראל בפרט ? ברור כי בשלב זה השיח ' ראאד צלאח אינו חותר לעצמאות מוחלטת של " הקהילה הבלתי תלויה " . גורמים פנימיים וחיצוניים מעכבים את הגשמתה של שאיפה זו . מנהיגי התנועה האסלאמית מודעים למעמדם של הערבים בישראל כמיעוט במדינה בעלת מאפיינים יהודיים . אילוצים מבניים וכלכליים מפחיתים את היכולת להקים קהילה עצמאית . חרף זאת , ריבוי המוסדות והתפשטותם , הניסיונות להשגת מימון עצמי והנחישות לזכות בלגיטימיות ...
אל הספר