בשנת 2006 פרסמה קבוצה גדולה של אינטלקטואלים ופעילים ערבים בחסות ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות את " החזון העתידי של הערבים בישראל " . מסמך זה נחשב למסמך מכונן בכל הנוגע להצגת תביעותיהם של הערבים בישראל מהמדינה ומעצמם , ויש בו ניסיון ראשון לנסח את עמדתם , כציבור , כלפי הסדר עתידי בין ישראל לפלסטינים . מחברי המסמך תבעו להכיר בערבים בישראל כמיעוט לאומי בעל זכויות קבוצתיות , בייחוד במישור התרבותי והלאומי ; התנגדו להגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית ; הביעו את תמיכתם בדמוקרטיה הסדרית שמבטיחה שותפות פוליטית שווה בין הקבוצות הלאומיות במדינה , ללא פגיעה בעקרון שלטון הרוב כל עוד נשמרות זכויות המיעוט ; וביטאו עמדה המחייבת את פתרון הסכסוך על בסיס הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות יוני . 1967 עמדתן של שתי התנועות האסלאמיות כלפי " החזון העתידי " חשפה את ההבדלים המהותיים ביניהן . המסמך התקבל במורת רוח רבה בחברה היהודית ובממסד הישראלי , אך גם בהתנגדות תקיפה מצד הפלג הצפוני . ראשיו טענו כי " החזון העתידי " הוא חזון חילוני שאינו משקף את ההוויה של החברה המוסלמית והערבית בישראל . לעומתם הביעו אנשי הפלג הדרו...
אל הספר