שתי התנועות האסלאמיות חולקות יעד משותף , והוא העצמת הזהות הדתית כמרכיב חשוב בהוויה הקיבוצית של הערבים המוסלמים בישראל . הן חותרות ליעד זה באמצעות הטפה דתית ומגוון של פעילויות לעידוד מגמת האסלאמיזציה בקרב האוכלוסייה המקומית . עם זאת בחינת הפעילות של שתי התנועות לעומק מלמדת כי הן חלוקות לגבי עתיד המוסלמים בישראל ויחסם למדינה . שלא כתנועה הצפונית , השוללת השתלבות בפוליטיקה הישראלית ובמוסדותיה , התנועה הדרומית דוגלת בהשתלבות כזו ורואה באזרחות הישראלית ובזכויות שהיא מקנה אפיק פוליטי חשוב להעצמת הקהילה הערבית מוסלמית בישראל . פעילותה של התנועה הצפונית נתפסת בעיני הממסד הישראלי כמסכנת את היחסים השבריריים בין המיעוט הערבי למדינה היהודית , ומכאן הרדיפה המתמדת שהיא נתונה לה מצד המערכת הביטחונית והפוליטית . האופי האידיאולוגי פוליטי המודגש של התנועה מגביר את חששה של המדינה מפני התגבשותה בהדרגה לכלל תנועה חזקה , בעלת יכולת גיוס גדולה , הנהנית מתמיכה עממית רחבה . רעיון " הקהילה הבלתי תלויה " ( אל מג ' תמע אל עצאמי ) של השיח ' ראאד צלאח , אשר מהווה את החזון המכונן של התנועה האסלאמית שבראשותו , מאפשר ...
אל הספר