סאמיה עטעוט זה אבי , אמר והניח את התיבה בצבע האגוז מולי . זו הייתה תיבה קטנה . שוליה חלקים ומעוגלים והמכסה שלה מעוטר בקישוטים שחקוקים עליו בדייקנות . לא ידעתי מה לומר לו . נטלתי את התיבה לידיי וצנחתי על הספה . הוא נותר עומד כשהוא שולח אליי מאחורי המשקפיים מבטים קפואים . לא ... מבטיו לא היו מבטים יבשים לחלוטין , אלא רמזו לכך שהוא מצפה לתגובה כלשהי , בקור . יצא כמות שנכנס . לא הגשתי לו דבר , אף שהוא הגיש לי את התיבה של האיש שאהבתי . האם אפתח את התיבה ואראה מה בתוכה ? האם אשאיר אותה פה בסלון , או שאניח אותה בחדר השינה שלי ? מה הוא רוצה שאעשה בה ? מדוע לא אמר ? *** ערפל אופף את המקום . רוחות נעות במהירות פה ושם . אני הולכת בלי לראות את דרכי . אני נתקלת בגוף כלשהו על הארץ . מביטה בו . רואה אישה צוענייה , יושבת על האדמה ובחיקה קונכייה . היזהרי , אמרה והשליכה את הקונכייה . קפאתי במקומי . המשיכה : מחיה העצמות הרקובות . היא לא הביטה אליי אלא התעטפה בצעיף שעל כתפיה . כיסתה בו את ראשה ושקעה בהדלקת כמה פחמים מולה . הבטתי סביבי , אולי היא מדברת עם מישהו אחר ולא אתי . ראיתי רק ערפל המשתלט על אפלת הל...
אל הספר