דומה שלא הייתה עוד פרשה בתולדות מדינת ישראל לה הקדיש אלתרמן יותר מאמץ , יותר אנרגיה , יותר חקירה וחדירה לעומק , יותר התעקשות ויותר מילים שחצב מדם לבו מאשר פרשת היודנראט . אלתרמן מילא פנקסים שלמים בחומר שאסף ובהערות שכתב על הנושא הכאוב וסביב שני מוקדים — יום הזיכרון לשואה ולגבורה באפריל 1954 ופסק הדין במשפטו של קסטנר ( למעשה , משפט גרינוולד ) ביוני — 1955 כתב על כך כמה וכמה שירים ומאמר נרחב . הוא ייחד לנושא חטיבה שלמה , ' מידות הדין ' , באוסף השלישי והאחרון של מבחר משירי ' הטור השביעי ' שערך בחייו ( כרכים ב ' וג ' במהדורת כתביו שיצאה ב . ( 1962 כל שירי החטיבה , הפועלת ביסודה במודוס הדיוני , מוכתמים בנגיעות משמעותיות של הפאתטי . אולם בשיר הפותח ובשיר המסיים את החטיבה הנגיעות הפאתטיות מתרחבות לכלל שילוב מודוסים . בשיר הראשון ' יום הזכרון והמורדים ' הפאתוס נבנה בראש ובראשונה באמצעות הזרמת מערכת הטיעון לא בערוץ הדיסקורסיבי השגור אלא בתבנית של מונולוג דרמתי ( רציני וחגיגי ) הנישא בפי הלוחמים והמורדים עצמם וכמו כן באמצעות אנאפורות רבות , פרסוניפיקציות ומטאפוריקה נשגבת : אנחנו שראינו את הזמן...
אל הספר