אלתרמן , כפי שכבר נאמר , הוא משורר שאינו נרתע מאודות ; אדרבא חלק משמעותי מהאנרגיה היצירתית שלו מושקע בשירי שבח או תהילה . עם זאת אודות פרסונליות החצובות בשלמותן מהסלע של הנשגב נדירות אצלו . מרבית האודות הפרסונליות בשירתו העיתונאית ממותנות על ידי אלמנט דיוני או על ידי שילוב של אלמנט דיוני עם אלמנט שנינתי ; חלקן נעדרות לחלוטין את האלמנט של הנשגב . האודות הדיוניות — מלבד מה שהן צונחות כמה שלבים ברמת הרגיסטר הלשוני ונוטות להתנהל ברמה לשונית ' בינונית ' , קרובה יותר לשפת השיחה או הכתבה מאשר לשפת ההכרזה הנמלצת — מכניסות מערכות טיעוניות או חלקים של מערכות טיעוניות אל תוך הרטוריקה של השבח . נוצרת מעין אודה אנאליטית או לעיתים גם פולמוסית , החותרת אל אבחנות דקות , פלפול , סיוגים והנמקות . לא פחות מאל ה " גדל " , אם כן , שיר השבח הדיוני נושא לבו אל ה " בינה " . בשירים נמצא אם כן הפרכות של טענות נגד : ולכן לא יגד : מוהיקני אחרון , 69 על פי המקרא עבר הוא נינו של שם , בנו של נוח , אבי האנושות כולה . על שושלת זו מתייחס אברהם , אבי יצחק וישמעאל . 70 ראו גם השיר ' שלום בני שם ' , הטור ב , עמ ' . 1 . 10...
אל הספר