אלתרמן אמון על השנינה לא פחות ממה שהוא אמון על הפאתוס , אם לא יותר . השנינה האלתרמנית היא שם דבר , ואין פלא שהוא עושה בה שימוש אפקטיבי במערך הטיעוני של שיריו הדיוניים . לעתים השנינה אינה אלא בבחינת נגיעה זעירה במרקם השיר . כך הוא הדבר למשל בשיר ' הממשלה שעל הסף ' , שנכתב על רקע השיחות להקמת ממשלה חדשה בסוף 1953 ( בעקבות התפטרות בן גוריון והליכתו לשדה בוקר ) ושבו מבטא אלתרמן את שאיפתו העקבית ורבת השנים לממשלה המורכבת משלוש מפלגות הפועלים הגדולות ( מפא " י , מפ " ם ואחדות העבודה ; שתי האחרונות היו מאוחדות באותה תקופה ) . בשיר , שאינו נטול פאתוס ( על הממשלה המאוה , שבסופו של דבר לא הוקמה , הוא כותב : " אם נאבה ואם לאו — היא גורל . היא גזרה . היא דחפור ערוצו / של נתיב התקומה הנח ֱרץ " ) , מופיע הבית הבא : היא כמונו יודעת היטב כי גם בה לא יחדל הקטוב ויהיו בה סגיות מריבה לעת ברית בין חלוץ לחלוץ . אך מוטב לה כי יתרוצצו הבונים ב ק ר ב ה ככתוב , משיהא הפרוד מתרוצץ על גבי פגומנו בחוץ . העיוות השנינתי של הפסוק " ויתרוצצו הבנים בקרבה " ( בראשית כה , כב ) , המוסב על קשיי ההריון של רבקה הנושאת ברחמ...
אל הספר