הקינה היא אחת מהצורות הקלאסיות של השירה הלירית החגיגית , מעין אחותה הנוגה , עטוית השחורים של האודה . בעוד שבמרכזה של האודה עומדים האלמנטים של התהילה והריגוש האקסטטי , במרכז הקינה עומדת תחושת היגון והאובדן . שתי קינות קלאסיות גדולות ניתן לאתר במרחבי שירתו העיתונאית של אלתרמן . למרות מספרן המצומצם משקלן ניכר . האחת היא הקינה האישית הנהדרת שכתב אלתרמן בעקבות מותו של ברל כצנלסון , ' על מות ' . השיר הוא שיר פורמלי מאוד , היוצק את האבל לתבנית סימטרית קשוחה ביותר . הוא מכיל חמישה בתים בני שמונה שורות כל אחד , החורזים בחריזה מסורגת עם תחלופה חמורה ועקבית של שורות גבריות ונשיות . כל בית מוקדש למונולוג דרמתי של אובייקט מסוים ( על מנת לקיים את המסגרת התחלופתית הנשית גברית הקשוחה , כל חמשת האובייקטים הנושאים את דבריהם בשיר הם בעלי שמות מלעיליים , שכן מיקומם בסוף השורה הראשונה בכל בית מחייב זאת מבחינה משקלית ) , וכולם פותחים ומסיימים בנוסחה זהה : לי הוא אמר ה ... / כי ... ( כאשר שלוש הנקודות מציינות את שמו של האובייקט ואת הטעם לקביעת הבעלות על המת , בהתאמה ) . כל בית הוא יחידה שלמה ונפרדת , משובצת ...
אל הספר