המודוס הנבואי האלתרמני מתאפיין בשימוש במספר פיגורות תחביריות קלסיות שיש להן כמדומה קשר אורגני כלשהו עם העמדה האפית הרואית . מדובר בעיקר באנפורה ובגמינציו — שתי פיגורות המייצרות באורח פרימיטיבי כמעט פאתוס — ובמידה מעט פחותה יותר בליטוטס . בשיר ' פסח של גלויות ' , אחד הגילויים המלאים הראשונים של המודוס הנשגב בשירתו העיתונאית של אלתרמן , אנו מוצאים בית עתיר אנפורות כמו : ליל ספרד ומזמות הנזירים בתאם , ליל ירח יקר ודממה צוללת , ליל הקדש וליל עלילות הדם וליל שפוך חמתך ומלאך בדלת . ולקראת סוף השיר שתי הופעות של הגמינציו : יען חג מלבכות ! יען חג ! יען חג ! וכן : נחמה , נחמה , עוד הבת תחזה ! 16 ' תקות ישראל ' , הטור ד , עמ ' . 198 על משקל ' ושמת שכין בלעך ' ( משלי כ ' ג ב ' ) . וראו גם הכתיב ' שיד ' ( סיד ) : ' ויאמר : הנחתי כלים וארד מן הפגום הרם / להיות לך אני עצמי לשיד וחמר ולבנה ' ( ' אזרח מדינת ישראל — דוד בן גוריון ' , הטור א , עמ ' , ( 450 כדוגמת : ' והיו עמים משרפות שיד , קוצים כסוחים באש יצתו ' , ישעיהו , לג , יב . 17 חזרה על אותה מילה או צירוף מילים בראשי טורים או יחידות תחביריות עוק...
אל הספר