המודוס השנינתי / סאטירי אצל אלתרמן הוא מודוס עשיר ומפותח , עתיר ניואנסים , הקרוב מאוד ללב מחברו . זהו המודוס שאתו פרץ לשירה העיתונאית ; זהו המודוס שבמשך שנים היה הערוץ המרכזי שבאמצעותו יצר את הקשר החיוני והער שלו עם המציאות האקטואלית , ושממנו , למעשה , לא נפרד לעולם . ברצוני לסיים בציטוט השיר שממנו לקוחה כותרתו של פרק זה . השיר נכתב בתחילת ימי המרד הערבי הגדול ובתגובה לו . ביחד עם שירים אחרים שנכתבו בתגובה לאירועים האלימים שהתרחשו במסגרת המרד , הוא מסמן 108 רגעים ב , עמ ' . 296 גם בשיר ' ימימה בקולנוע ' , שהוזכר למעלה , אחד המימושים המובהקים והחינניים של השילוב האלתרמני הקלאסי של אירוניה ואמפתיה , מופעל משקל האמפיבראך . את נטישתו של אלתרמן את עמדת המשוטט המרוחק משועשע סקפטי ( אם כי מלא אמפתיה כלפי אספקטים מסוימים במציאות ) ואת כניסתו לעמדת הדבר של הקונצנזוס הלאומי , עמדה שתבוצר ותעוצם באופן חסר תקדים בשנות הארבעים , ושלאחר מלחמת העצמאות , בתהליך שחלק מהמבקרים סימנו כתהליך של ניוון והידרדרות , תזוהה יותר ויותר עם מפלגת השלטון . השיר שקוי כולו כמובן אירוניה חריפה . שימו לב לאלוזיות הביאל...
אל הספר